זה קשה, זה מתיש, וזה בעיקר פוגע במערכת היחסים שלכם.

המתבגר הצעיר שלך שוב חוזר מבית הספר ומתכנס לתוך עצמו,

והמענה האוטומטי שלו לשאלה איך עבר עליו היום מסתכם עם "היה בסדר" שנזרק לאוויר. אבל זה ממש לא בסדר:

הוא מתעצבן בקלות, לא מאמין בעצמו, חושש להתנסות בדברים חדשים, ולהתמיד זה בכלל סיפור מהאגדות.

לראות אותו ככה מרגיש כמו צביטה בלב כל פעם - כי ברור לך שהפוטנציאל שלו הרבה יותר גדול מזה.

יש לך את כל הרצון הטוב להפוך אותו לאלוף שהוא יכול להיות, אבל אין לך את הידע והכלים לזה,

וכל ניסיון להרחיב את האזור הנוח שלו גורם לו לסרב, להתעצבן, להרחיק ולהיסגר אפילו יותר.

בסופו של דבר - זה מתסכל אותך וגורם לך לא להאמין ביכולת שלך להעצים אותו,

ונראה שאין דרך לגשת אליו, לדבר איתו ולעזור לו להרגיש מסוגל יותר וכועס פחות.

אז אני שמח לבשר לך שמצאת את הפתרון! רק חשוב להסביר מה אנחנו פותרים פה:

הכעסים האלו נובעים ממה שנקרא "סף תסכול נמוך", או במילים אחרות,

הנקודה בה המתבגר הצעיר הגיע למצב שהוא מרגיש שלא מסוגל להתמודד יותר.

במקום מסוגלות הוא מרגיש בדידות, שלא מבינים אותו, שכולם נגדו,

וברגע שהתסכול עולה על-פני השטח - המדרון לאותם כעסים הוא חלקלק מאוד.

בדיוק בשביל זה בניתי את תכנית הלייב "מתבגר על הקשיים",

כדי שהפעם נלמד איך להפוך אותו לאלוף שהוא יכול - ושמגיע לו - להיות!

עם ידע הכרחי להעצמה, עם משימות פרקטיות ליישום ועם מפגשים איכותיים בזום,

נוודא שעכשיו התהליך הזה יצליח לך אחת ולתמיד.